פסק-דין בתיק תא"מ 24127-09-11 - פסקדין

עסקינן בתביעה לנזקי רכוש שנסובו לרכב המבוטח ע"י התובעת בתאונה שהתרחשה בנתיבות ביום 8.3.2011.

לפי עדת התביעה, המדובר בכביש צר שבהמשכו חנייה. במקום בית ספר וגן-ילדים, והאזור פקוק בשעת התאונה (08:00). לטענתה, ביקשה לצאת מהחנייה שמאלה לנתיב נסיעתה, כאשר המשאית הפוגעת עומדת מולה, כיון שנתיב נסיעתה חסום ע"י מכוניות חונות. אליבא העדה, בשל העומס לא ניתן היה לחזור בנסיעה לאחור. לכן, כשזיהתה לשמאלה מקום פנוי, סטתה שמאלה ועצרה על מנת לאפשר למשאית לעבור. דא עקא, כי המשאית, אשר ניסתה להיכנס לחנייה, סטתה ימינה ופגעה ברכבה. מחשש להיפגע, כשחשה כי המשאית גוררת את רכבה, יצאה מן הרכב ונסה מהמקום.

בחקירתה הנגדית, חזרה העדה על תיאור התאונה, שללה נסיעה לאחור ועמדה על כך שעמדה בעצירה מוחלטת בעת שנפגעה. אולם, לא היה לה הסבר מניח את הדעת לעובדה כי הפגיעה ברכבה היא בצד האחורי-שמאלי של הרכב. כמו כן, לא הייתה לה תשובה לכך שרכבה נפגע פגיעות נקודתיות ולא נוצרה פגיעה מתמשכת מנקודה לנקודה.

אליבא הנתבע, עדת התביעה נהגה בנסיעה לאחור תוך יציאה מהחנייה, אך נעמדה "כשפניה מולי". הנתבע מאשר כי העדה נסעה ישר וסטתה לשמאל: "היא נסעה ישר וניסתה לחלוף משמאלי" (עמ' 5 ש' 25).  הנתבע הדגים כיצד לטענתו פגע חלקו האחורי-שמאלי של רכב העדה, באמצע הדופן הימנית של המשאית. הנתבע מאשר כי במקום בו חלפה לכאורה עדת התובעת על פניו, אין לו שדה ראייה.  

בחקירתו הנגדית, שינה את גרסתו, כשהבין שאיננה מתיישבת עם תנאי הדרך כפי שתיאר, והשיב:

"ש: אתה מתאר מצב שהיא מנסה לעקוף אותך לתוך רכבים חונים?

ת: היא ניסתה לעבור אותי מצד ימין. היום (צ"ל: היו) שם רכבים. אין לה לאן לנסוע".

(עמ' 6 ש' 18-19).

הנתבע לא ידע להשיב מדוע נמסרה ההודעה לחברת הביטוח לאחר כחודשיים ממועד התאונה. לטענתו דיווח עליה באותו היום למעסיקו.

בחינת עדויות הנהגים מעלה כי גרסת עדתה תביעה מהימנה יותר מגרסתו של הנתבע. כפי שציינתי לעיל, נמצאה בגרסתו סתירות בולטות, כשתחילה הציג מצג לפיו התאונה התרחשה כשעדת התביעה נוסעת לאחור, ואח"כ התברר כי הייתה בפניה מולו.

בנוסף העיד שהעדה ניסתה לעקוף אותו משמאל ואח"כ שינה את הדברים וטען כי ביצעה עקיפה מימין.

עדותו איננה מתיישבת עם תנאי הדרך ועם הפגיעות ברכב התובעת. לא מצאתי כיצד התרחשה הפגיעה באחורי שמאל של רכבה אם עקפה אותו משמאל ולא התרשמתי מהעיון בתרשים כי ניתן היה, במקום בו התרחשה התאונה, לעקוף את המשאית מצד ימין.

לעומת זאת, גרסת התביעה מתיישבת היטב עם תנאי הדרך, הצפיפות במקום ומיקומי הנזק.

גרסת התביעה מתיישבת גם עם אופן נהיגתו הנטען של הנתבע, כאשר עדת התביעה העידה שהיו כלי רכב אחריה ולכן ממילא לא הייתה המשאית להמשיך בנסיעה ישר בנתיב בו הייתה, והדבר מתיישב עם סטייתו של הנתבע ימינה.

נוסף לאמור, הנתבע העיד כי אין לו שדה ראייה לימינו (כידוע בכלי רכב גבוהים) ולכן לא ניתן לקבוע שראה את עדת התובעת נוסעת ופוגעת במשאית, בעוד שהיא העידה כי הייתה בעצירה מוחלטת. חיזוק לגרסתה זו ניתן למצוא גם בכך שהספיקה לצאת את הרכב תוך כדי מהלך הפגיעה, דבר שהיה נמנע ממנה לו הייתה בנסיעה. טענתה זו לא נסתרה.

לנוכח כל האמור, אני מקבלת את התביעה במלואה.

הנתבעים ישלמו לתובעת, באמצעות הנתבעת 2, הסכומים הבאים:

א)  סך 6,346 ש"ח נושאים הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום;

ב)  אגרת בית המשפט בסכום ששולמה;